|
|
|
|
|
|
|
הרפתקאות בארץ השלג - פינלנד |
|||
|
|
שני צבעים שולטים בפינלנד בתקופת החורף הארוך - לובן השלג והירוק המכסה את היערות. בעונה זו, אין צורך לשאול - "היכן יש שלג בפינלנד", מאחר והתשובה המיידית היא - "בכל מקום"! השלג הפיני מזמן שפע של חוויות, עם מגוון ענפי ספורט ייחודים, המספקים שלל הרפתקאות מאתגרות
(כתב: דן ארקין, צילומים: יוסי בן עמי) |
||
|
מסוף אוקטובר-נובמבר ועד אפריל, מכוסה פינלד כולה בשלג - מהלסינקי הבירה, אשר בדרום ועד לצפון לפלנד. בתקופה זו, הכל קפוא ומושלג - מאות האגמים, הנהרות והנחלים, המישורים הגדולים והגבעות (רכסי הרים אינם בנמצא במדינת המישור הצפונית). למעשה, המקומות היחידים בהם אין שלג, הם אלו בהם מפנים אותו, כדוגמת רחובות הערים ולאורך מסלולי ההמראה והנחיתה בוואנטה (נמל התעופה הבינלאומי של הלסינקי).
חוויות בלבן לפני שנים רבות, בביקורנו הראשון בפינלנד, התארחנו בטייסת של חיל האוויר הפיני, בסמוך להלסינקי. מפקד הטייסת הזמין אותנו לראות את מטוסי הקרב על המסלול, ואנחנו יצאנו בעקבותיו לטמפרטורה של 27 מעלות מתחת לאפס! כמי שהגיעו מישראל החמימה, היינו עטופים בסוודרים, מעילים וצעיפים, מה שלא מנע מאיתנו לרעוד מקור (אפילו העט הכדורי שבידי חדל לכתוב, לאחר שהדיו קפא). מפקד הטייסת, שליווה אותנו בהסברים, היה לבוש במעיל רוח קל בלבד וכששאלנו אותו אם לא קר לו, השיב ביובש - "לא, אנחנו רגילים". הפינים לא רק רגילים, אלא אוהבים את החורף הארוך והקר שלהם, כשהם השכילו להפוך עונה זאת לנכס תיירותי מן המעלה הראשונה. נראה כי אין בפינלנד אף "סעיף חורף" שלא נהפך לאטרקציה תיירותית לחובבי ההרפתקאות והספורט האתגרי. בהתאמה, מבקרים מגיעים מכל העולם (וגם מישראל), על מנת לזכות בחוויות מושלגות ומקפיאות.
"לטוס" על השלג הכל מתחיל בלבוש. ספקי התיירות בפינלנד, מניחים שאיש אינו מגיע מצויד בבגדי חורף הולמים, המתאימים לפעילויות בטמפרטורות שמתחת לאפס. לכן, כשמגיעים לכמה ימי פעילות חורף, פונים קודם כל לקבלת ציוד מתאים. כמו בטירונות, מסופקת למבקרים חבילת לבוש מלאה, מכף רגל עד ראש - זוג נעלים, 2 זוגות גרביים (בגדים תחתונים חמים, כדוגמת 'גאטקעס', כדאי להביא מהבית), חליפת-סרבל תרמית כבדה (שמחממת את הגוף ואינה חדירה לקור), 2 זוגות כפפות, צעיף צמר עבה לצוואר, מסיכת סקי (שמכסה הכל פרט לעיניים) וקסדה. זהו, למשל, הלבוש היאה לספארי אופנועי שלג. ההתלבשות בכל הציוד הזה, הופכת לתהליך שנמשך קרוב לחצי שעה; לאחר מכן, מומלץ לבדוק שהכפפות עוטפות היטב את הידיים ושהצווארון והצעיף מגנים על הצוואר והגרון; חשוב לזכור - כש"טסים" על אופנוע שלג במהירות של עשרות קמ"ש ברוח הקרה, חשים בכל פיסת עור חשופה, כאילו היא נחתכת בסכין. קורס הכרת אופנועי השלג ((Snow Mobile קצר למדי - 10 דקות וכבר יודעים לתפעל אותו. לאורך המסלול, יש לשמור על "משמעת נסיעה" - רוכבים בשיירה ארוכה עם שני מדריכים (אחד מוביל ושני במאסף), כשיש להקפיד ולשמור על קשר עין ולהכיר מספר סימני ידיים (המשמשים לקשר עם המדריכים). מתחילים בנסיעה, דרך המראות הנפלאים של יערות עצי המחט המכוסים בשלג וזוכים לתחושה נהדרת - האופנוע "טס", הרוח שורקת והאוויר נקי וטהור מאין כמוהו. |
|||
|
|||
|
חיות הצפון כשמגיעים ללפלנד, אין להחמיץ ביקור בחוות איילי הצפון, אותם מגדלים ומטפחים הלאפים. בעבר הרחוק יותר, היה לאיילים תפקיד חשוב ביותר בחייהם של המקומיים, בהיותם מקור יחידי לצרכי החיים היומיומיים (חלב, בשר, עורות, אמצעי תחבורה וכו'). המבקרים בחווה מוזמנים לספארי שלג, עם מזחלות הרתומות לבעל החיים המהודר, שלא ידע חמסין מעודו. מתיישבים על המזחלת, העשויה עץ מכוסה בפרוות בעלי חיים ומחזיקים היטב בדפנות; הלאפי מזרז את האייל בעדינות וזה פותח בריצה מדודה ומתונה, המזמנת חוויית "נסיעה" במהירות של טרם ימי אופנועי השלג, עם קרבה אמיתית לאדמה ולשלג. כלבי ה"האסקי" הם בגדר "חובה" נוספת בין ענפי תיירות החורף של הצפון. המתנו פעם בפרברי רובניימי (בירת לפלנד), למי שאמור היה להוציאנו לספארי האסקי. היתה זאת שעת אחר צהרים מוקדמת, כמעט חושך, כשלפתע נעצרה משאית ענקית, ממנה בקעו קולות נביחה של המוני כלבים. הצצה למשאית גילתה שורות כלובים, בהם שכנו כ-50 גורי האסקי יפהפיים. מהתא הקדמי יצאה המדריכה (ובעלת הכלבים), שהורידה בפקודות מיוחדות תריסר כלבים מהמשאית ורתמה אותם למזחלת. היא הסבירה לנו את סדר רתימת הכלבים - הבוגרים והמנוסים מובילים בחזית, אחריהם הצעירים יותר (בסדר גיל יורד) והקרובים ביותר למזחלת הם הצעירים, שעליהם ללמוד את המלאכה. כשיצאנו למסע, כבר ירדה אפלה. הקור היה עז, הרוח שרקה והגברת ועוזריה הובילו אותנו במזחלות אל מעבה יער כהה בפאתי העיר. שקט מוחלט שרר סביבנו, כשהוא מופרע רק מנביחות הכלבים ומאוושת המזחלות הנעות בשלג. נראה כי זוהי התחושה האמיתית ביותר של טבע הצפון החורפי, אותה ניתן לחוות באופן בלתי אמצעי.
לשבור את הקרח מסע ההרפתקאות החורפי הוביל אותנו לסאמפו (Sampo) - אטרקציה פינית ייחודית ומרתקת. הסאמפו היתה בעבר חלק מצי שוברות הקרח של פינלנד (שבמספנותיה הענקיות בונים גם מעבורות עצומות לאלפי נוסעים) וכיום היא "גויסה" גם לשירות משרד התיירות. הסאמפו עוגנת בחופה המערבי של פינלנד, כשבשיאו של החורף היא יוצאת פעמיים ביום ל"הפלגת-אמת"; האוניה העצומה נעה בנתיב בים הקפוא, כשחרטומה רב העוצמה ומנועיה האדירים שוברים את הקרח ומפלסים את דרכה. אל הסאמפו מגיעים במסע בן כמה שעות מהעיר הסמוכה 'קמי', באמצעות אופנועי שלג או באוטובוס. הפיתוי להישאר במסעדת האונייה המחוממת היטב וללגום מרק סלמון חם גדול למדי, אבל לא לשם כך מגיעים אליה. מומלץ לרכוס היטב את הכפתורים, להדק את החליפה התרמית, להתעטף בצעיפים ולעלות לסיפון. מי שיאזור אומץ לעשות כן, יזכה לראות את גושי הקרח העצומים נשברים-נקרעים, כשהם באים במגע עם חרטום האוניה. ניתן לבקר גם בתא הפיקוד שעל גשר האוניה ולראות את הקברניט המזוקן וקציניו; מדהים לראות כיצד הללו מנווטים את הכלי העצום בים הקרח הקפוא, כשהם מכירים את הנתיבים כאילו היו שבילים בחצר ביתם. שיאו של השייט מתרחש בלב ים; לאחר ששוברת הקרח הותירה מאחוריה "בריכה" קטנה של מים, בהם גושי קרח שהתפוררו, היא נעצרת ומנועיה מדוממים, אז מוזמנים האורחים לטבול בקיפאון. האמיצים מתחילים בתהליך התלבשות מחודש - על החליפה התרמית לובשים סרבל ציפה בצבע אדום (בדומה לזה של צוותי החילוץ של האוניה), המגן מפני הקור העז. הלבוש הרב מסורבל וכבד להפליא והוא מעניק ללובש אותו תחושה כאילו היה דוב צפוני במים. לשחות כמעט אי אפשר עם כל הכבודה הזאת, אבל בכל מקרה - זוכים לחוויה חד פעמית. |
|||
|
|
סקי במרחבים חובבי הסקי, שבדרך כלל גולשים במדרונות איטליה, צרפת ואוסטריה, מוזמנים לנסות את הספורט הלאומי הפיני - סקי מישור (Cross Country Skiing). בימי החורף, נראה כי כולם עוסקים בספורט הזה - מנער ועד זקן; כך, ניתן לראות קבוצות גולשים ברחובות הערים, או בודדים המחליקים לאורכו ולרוחבו של אגם קפוא. מאחר והשלג מצוי בפינלנד בשפע ובכל מקום, אפשר להתחיל להחליק ממש ביציאה מהמלון, משם להרחיק ללב יער או לאגם קפוא. ככלל, סקי מישור קל יותר לביצוע מסקי מדרון, כשכל מה שהוא דורש זה שיווי משקל בסיסי - מתחילים להחליק, כשניתן להמשיך בפעילות במשך שעות (או עד ששרירי הרגליים מתחילים לכאוב). גם חובבי האתגרים המוגברים לא יוצאים נפסדים בענף זה - ברחבי המדינה, פועלים עשרות אתרי סקי, המציעים מאות קילומטרים של מסלולי החלקה (במדרון), רובם מוארים בזרקורי ענק בשעות החשיכה הרבות. |
||
