|
|
|
|
|
|
|
הפסטיבל הגדול בעולם: הקומבה מלה בהודו |
|||
|
|
בכל רחבי תת היבשת ההודית עושים בימים אלו מיליוני הודים את ההכנות האחרונות לקראת האירוע הרוחני והדתי החשוב ביותר. ה"יוגים" המתבודדים במערות בהרים, ה"סאדהו" הפרושים והנודדים וה"גורו" - המורים הרוחניים - מתכננים את הפרטים האחרונים במסעם אל העיר הרידוואר שבצפון הודו, בה יתקיים בתחילת השנה (ינואר-אפריל 2010) פסטיבל ה"קומב-מלה"
מאת: פנינה שררה, צילומים: גולן לובנוב |
||
|
סיפורו של הפסטיבל הוא סיפורו של כד. במיתולוגיה ההודית מסופר כי לפני עידן ועידנים, במהלך מאבק בין האלים והשדים על כד נקטר האלמוות, נפלו 4 טיפות מהכד בארבעה מקומות שונים בהודו: אללהאבד (Allahabad), הרידוואר (Haridwar), נאסיק (Nasik) ואוג'יין (Ujjain) ומאז מתקיים מידי שלוש שנים באחת מארבע הערים האלה פסטיבל ה"קומב-מלה" (פסטיבל הכד). פסטיבל ה"קומב-מלה" הוא הכינוס האנושי והדתי הגדול ביותר בעולם ומשתתפים בו עשרות מיליוני הודים. במהלך הפסטיבל הדרכים המובילות אל הכינוס עמוסות לעייפה...אוטובוסים ורכבים חדישים לצד רכבים ישנים ומקרטעים, עגלות שוורים, כרכרות סוסים, אופנועים, ריקשות וכמובן המון הולכי רגל, כולם שמים פניהם אל עיר האוהלים הענקית שהוקמה במיוחד לרגל האירוע. ההכנות לפסטיבל מתחילות כמה חודשים קודם לכן כאשר הממשלה מקימה תשתיות חשמל, מים, כבישים ואף גשרים אשר ישמשו את עיר הענק הזמנית המוקמת על גדות הנהר. בעיר עצמה ישנם: אוהלי מגורים, שירותים ומקלחות ציבוריים, דוכני מזון ודוכנים לממכר תשמישי קדושה. את גהאטות הטבילה מנקים ומסדרים וחבלים נמתחים לכל אורכן, כדי להבטיח את שלומם של הטובלים, שכן זרימת הנהר חזקה ומסוכנת וכבר גבתה את חייהם של רבים בעבר בעת הנהירה הגדולה. הקהל הרב הפוקד את הפסטיבל מרתק ברבגוניותו, אולם יותר מכול מושכים את העין אותם נזירים וסגפנים העוסקים בסיגופים שונים: זה אשר נשבע כי לעולם לא יישב ולכן הוא עומד באוהלו שעון על נדנדה, והאחר שכבר 15 שנה מחזיק את ידו ישרה כלפי מעלה וציפורניו הארוכות מסתלסלות מטה שחורות ונוקשות, או זה אשר עונד על צווארו מאות "מלות" (מחרוזות) של חרוזי רודרקשה מקודשים וכל גופו כפוף מן המשא. |
|||
|
|||
|
להתפלל, לאכול ולעשן רבים מן הבאים לכינוס הגדול, שוהים בו שלושה או ארבעה חודשים, שכן זוהי הזדמנות מצוינת לפגוש מורים וחברים ותיקים, ללמוד ולהרחיב ידע ולהתעדכן בכל מה שקורה בעולם הרוחני והדתי בהודו. עבור ה"סאדהו" זהו אירוע חשוב מאד שכן כאן הם מקבלים את החניכה מידי ה"גורו". סדר היום של באי הכינוס כולל מלבד תפילות, טכסים יום-יומיים ותרגולים רוחניים הרבה פעילות ציבורית. באוהליהם של האישים החשובים מתקיימת לכל אורך היום תהלוכה של קבלת פנים. האנשים מגיעים כדי לראות את פני האיש הקדוש, לקבל את ברכתו ועצתו או לקבל הנחיות לתרגול הרוחני. לעיתים יעביר ה"גורו" דרשה למקבלי פניו או יקיים ארוחות לציבור הרחב ("בנדרות"). החסידים המסורים תורמים מתנות וסכומי כסף גדולים המשמשים למימון ה"בנדרות" ויתר פעילות האשרם. ה"סאדהו" אשר מעשנים "צ'ארס" (מיצוי המופק מצמח הקנביס) יציעו למבקרים באוהלם לעשן איתם ממקטרת ה"צ'ילום" וסכומי הכסף שיתרמו המבקרים ישמשו, בין היתר, לקניית צ'ארס נוסף. האווירה בעיר האוהלים הולכת ונעשית מתוחה ככל שמתקרב רגע השיא של הפסטיבל, הרגע לו חיכו כולם...רגע הטבילה הגדולה. על פי האמונה ההינדית, בכוחה של הטבילה לטהר את האדם מחטאיו ולגאול אותו מהצורך להיוולד מחדש. הטבילה ב"קומב-מלה" היא בעלת עוצמה מיוחדת שכן היא משלבת שלושה אלמנטים המגבירים יכולת טרנספורמציה זו: נהר קדוש, מקום קדוש ורגע רוחני מיוחד.
בעקבות הנהר הקדוש בעיר הרידוואר עובר הנהר הקדוש ביותר בהודו, הלוא הוא נהר הגנגס. ההודים רואים בנהר את התגלמותה הגשמית של האלה גנגה אשר ירדה, בחסדה הרב, מן השמיים כדי לטהר את בני האדם מחטאיהם ולכן מכנים אותה: "מא גנגה" (אמא גנגה). עולי רגל רבים באים לטבול במי ה"גנגה" ולהגיש לה מנחות של פרחים ונרות. כאשר מישהו מבני המשפחה מת, הם ישתדלו להביא את אפרו של המת לחיקה של האם על מנת שתטהר אותו ותאפשר לו לעבור בקלות אל החיים הבאים. מי הגנגה נחשבים כנקטר ולכן יש ביכולתם לאפשר טרנספורמציה רוחנית. העיר הרידוואר, בה מתקיים השנה פסטיבל ה"קומב-מלה", היא בעלת חשיבות דתית ורוחנית רבה. משמעות שמה של העיר הוא: "השער אל האלוהים" שכן ממנה יוצאים אל הרי ההימלאיה, מקום משכנם של האלים. בהרידוואר גם נפלה טיפה מן הנקטר ועל כן משמש המקום גשר אל האלוהים. |
|||
|
|||
|
הרגע בו נפגשים שמש, ירח וכוכב צדק מלבד מקום הטבילה, גם לתאריך ולשעת הטבילה חשיבות רבה. האסטרולוגים ההודים מחשבים בדייקנות של שניות את הרגע המתאים ביותר לטבילה, הרגע בו היכולת לעבור טרנספורמציה רוחנית היא הגבוהה ביותר. ברגע הזה כל טכס או תרגול רוחני הם בעלי עוצמה אדירה. ההודים מאמינים כי השמש, הירח וכוכב צדק היו בחיל החלוץ שהגן על כד הנקטר במסעו בשמיים ועל כן המפגש של שלושת הכוכבים האלה נחשב כבעל סגולה ועל פיו נקבעים זמני הטבילה ב"קומב-מלה". בהגיע הרגע הגדול רצים מיליוני הודים אל המים כשהם משננים מנטרות (פסוקי עוצמה) או הוגים את הצליל המקודש "אום". הראשונים להוביל את הטבילה הגדולה הם ה"נאגא-באבא"- ה"סאדהו" העירומים שגופם מרוח באפר והם מחזיקים בידיהם את הקלשון, סימלו של האל שיוה. מאושרים לזכות בטבילה המטהרת, הם קופצים למים בשמחה וצועקים: Shiva Ki Jai (כל ההדר לשיוה). אחריהם רצים לטבילה הפרושים עובדי האל וישנו (Vairagis) ואחר כך, על פי סדר שנקבע מראש, כל יתר הפרושים בני כל המסדרים והכתות ולבסוף מגיע תורם של המון העם. לאחר הטבילה הגדולה שוררת בעיר האוהלים אווירת הקלה ושמחה רבה, המאמינים אשר נגאלו יחזרו לביתם עייפים אך מאושרים. |
|||
