ב-1929 החלקים שנמצאים במרכז השמורה, הכוללים את איזור של סרונרה הוכרזו כשמורה והחלו לקבל הכרה בייחוד בשל קבוצות האריות שחיו באיזור. רק ב- 1950 הסרנגטי הפכה לשמורת טבע רשמית על כל המשתמע מכך ובמיוחד בכל הקשור להגנה על החי. שנה לאחר מכן היא הוכרזה כפארק לאומי ומאז השם הרישמי שלה הוא "הפארק הלאומי של הסרנגטי". תהליך הפיכת השמורה לפארק יצר מציאות שהגנה על החיות מחד ,אולם מאידך דחקה את השבטים המסאים שהתגוררו בשמורה מחוץ לגבולות השמורה והם התמקמו על הגבול של איזור השימור בין הסרנגטי והנגורונגורו.

השמורה הגדולה

 שטחה של טנזניה הוא 945,087 קמ"ר. פי 45 מגודלה של מדינת ישראל.  כמעט רבע משטחה של טנזניה מוגדר כשמורות טבע ואיזורי שימור.

השמורה הגדולה ביותר היא שמורת סלו שבדרום טנזניה והיא משתערת על פני 100,000 קמ"ר.  הסרנגטי היא השמורה השניה בגודלה בטנזניה והיא נמצאת בצפון מערב המדינה. גודל השמורה הוא  14763 קמ"ר ,כגודלה של מדינת ישראל. ומכאן גם בעצם פירוש שמה, שניתן לה על ידי המסאים ,שהתגורורו בשמורה –  "הערבות האין סופיות".

למעשה השמורה מורכבת משני חלקים – הצד הטנזני והצד הקנייתי, שזכה לשם המסאי מרה שגודלו הוא בערך 5000 קמ"ר. במהלך הספארי בטנזניה לא ניתן לעבור לחלק הצפוני של המסאי מרה  ששייך לקניה ,כי אין זה מעבר מדיני (למרות ,שאם תסתכלו במפה תראו דרך).  שמורת הסרנגטי בטנזניה נחשבת לשמורת הטבע המגוונת ובעלת כמות בעלי חיים הגדולה ביותר בעולם והיא נחשבת לספארי הטוב באפריקה ובעצם בעולם כולו ,ולכן טיול ספארי לטנזניה ללא הסרנגטי נחשב לפיספוס. זוהי שמורת הטבע האחרונה בעולם בה יש נדידה טיבעית של בעלי חיים פרסתנים לאחר השמדת עדרי הבופלו הגדולים במערב ארצות הברית בסוף המאה ה- 19.

חיי פרא בשמורה

הסרנגטי היא אחת השמרות המגוונות ביותר מבחינת עושר בעלי החיים. 30 מינים של אוכלי עשב (פרסתנים) שבראשם  מיליון גנו , חצי מיליון צבי תומפסון ורבע מיליון זברות. נוסיף לרשימה בופלו , צבעים טופי והרשימה עוד ארוכה. מקום מכובד  בשרשרת המזון בסרנגטי תופסים הטורפים. המגוון יפה ומכובד – אריות , צ'יטות , נמרים ואחר כך הצבועים והנשרים. אגב ממשפחת החתוליים לא תמצאו בסרנגטי ,כי אין באפריקה טיגריסים ופומות שחורות. חשיבות רבה גם לפילים ולג'ירפות, שלא נמנים באופן ישיר עם קבוצות הפרסתנים ומהווים נתבך מרכזי בנוף בעלי החיים של הסרנגטי. קרנפים יש אבל מספרם מועט ביותר וצפיה בהם נחשב למזל. ברחבי הסרנגטי זורמים מספר נחלים שהם מקור מים לחיות הסוואנה וגם בית גידול לחיות המים כמו תנינים והיפופוטמים.   

לחובבי הצפרות מובטח גן עדן שלם. 500 סוגי ציפורים חיות בסרנגטי. החלוקה הגסה ביותר היא לשניים. חלק מהציפורים העונתיות ,שנודדות לאירופה לקראת חודשי האביב והקיץ באירופה וחוזר עם הגעת החורף הקר לאירופה. החלק השני הוא אלו שחיות בדרך קבע.

לתכנן את הטיול

בעת תכנון טיול לטנזניה רצוי לתפוס את הנדידה בחודשים המתאימים (דצמבר עד מאי) עונת ההמלטות של הגנו מתרחשת בפברואר ,ואז הספארי רוחש מאד ,כי העדרים גדלים מאד והטורפים מנצלים את חולשת הולדות החדשות לטרף קל.

 הסוואנה של הסרנגטי גבוהה ונחשבת יבשה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 26 מעלות. בבוקר יהיה קריר , בין  שתייים – לארבע חמים ורצוי למצוא מחסה קל ולקראת אחר הצהריים יחזור להיות נעים. אין בטנזניה קיץ וחורף אלא עונות יובש ועונות רטובות ולכן אפשר לעשות ספארי לטנזניה במשך כל השנה אבל ממומלץ כאמור להתחשב בנדידה.  גשם בסרנגטי אינו יום גשום כמו בישראל. ואחרי שעה יכול להתבהר להיות יום קסום לטיול.החודשים ינואר – פברואר נחשבים לעונות היובש הקצרות  , החודשים מרץ – מאי – עונות רטובות.