הצפדינה נגרמת ממחסור בוויטמין C - חומר המצוי בשפע ביין; ב-1655, נטע ואן רייבק את הגפנים הראשונות, באחד הגנים של חברת מזרח הודו ההולנדית (שאת תחנתה הקבועה בכף, ייסד בשנת 1652) ומאוחר יותר, הרחיב את שטח הנטיעות גם לבושנוול, לאורכו של נהר האמסטל (קרוי כיום - ליסבק). ב-1659, הניבו ענבים אלה יין, כשעד מהירה התפתחה במושבת הכף תעשיית יין קטנה.

רופאיו של מלך השמש

באורח מדהים, שנחקר אינספור פעמים (גם ללא קשר למשקאות משכרים), נעצרה התפתחות הרפואה המערבית מאז ימי האימפריה הרומית ועד למאה ה-18. כך למשל, אירופה של המאה ה-14, לא ידעה יותר על תכונות רפואיות של משקאות משכרים משהיה ידוע לה במאה ה-4, ובמקומות מסוימים - ידעה אף פחות.

התייחסויות מאוחרות יחסית, בנושא משקאות משכרים ורפואה, לא היו ענייניות כלל.  בתולדות תעשיית היין הצרפתי, למשל, התפרסם הוויכוח הנוקב בין צמד רופאיו של לואי ה-14. כפי שהיה מקובל אצל רופאים צרפתים במאה ה-17, סברו השניים כי מזונו ומשקאותיו של אדם צריכים להתאים ל"מזגו" (כפי שכינו זאת). אחד מרופאים אלו, סבר כי למזגו של "מלך השמש" מתאימים יותר יינות בורגונדיה; מנגד, טען השני כי למזגו של המלך מתאימים יינות שמפניה - חבל ארץ, שבאותה תקופה התמחה עדיין בייצור יינות אדומים קלים. בסופו של דבר, ניצח הרופא הפרו-בורגונדי וחבל שמפניה החל בתהליך ממושך של מעבר מייצור יינות אדומים ללבנים. רק בהמשך, פותחה סופית שיטת שמפניה, המשמשת בייצור יינות מבעבעים, כפי שהיא מוכרת לנו כיום.

עוד בימי קדם, נודעו גם חלק מההשפעות השליליות של צריכת משקאות משכרים על בריאות האדם. אולם, רק הרפואה של סוף המאה ה-19 סיפקה התייחסות משמעותית לבעיה, כשהחלה לראות באלכוהוליזם מחלה. בהקשר זה, אין להתעלם מ"עידודם" של פעילי שדולות נוצריות,  שהחלו לפעול באותה תקופה, במגמה לאסור על צריכת משקות משכרים.