עמוד הבית

נוסעים בזמן

עד הקצה

טיולים

מנויים

פרסום באתר

עולם היין - עולם ישן, עולם חדש

אוניברסיטת דיוויס בקליפורניה הפכה, במידה מסוימת, לאוראקל מדלפי של יינני העולם החדש. שם, בשיעורים חסרי תקדים היסטורי, הפך ייצור היין למדע מדויק. היו לחלוקה גם מאפיינים של איכות. אף שלא חסרו, בשני העולמות, יוצאים מן הכלל, נטה חוג היין הבינלאומי להתייחס ליינות העולם הישן כאל דוגמא יינות מופתים, איכותיים, המיטיבים יותר ללוות מטבח עילי הבא לפיהם של אניני טעם, ואל יינות העולם החדש כאל יינות פשטניים יחסית, הנשענים לעיתים על שילובי זנים בלתי מקובלים וכמעט תמיד - על טכנולוגיה מתקדמת.

יינות אלה, נטה חוג זה לפסוק, מתאימים יותר לשתייה יומיומית, למטבח פשוט יותר, ובעיקר לבעלי חך בלתי מנוסה. ואכן, יינות עולם חדש מופתיים נותנים לצרכן היין המודרני סיפוקים מיידיים יותר, מבליטים תכונות הקוסמות יותר לצרכנים בלתי מנוסים, בפירותיות ופרחוניות, ומטשטשים תכונות שאינן קוסמות להן, כחומציות, למשל. גם משך ההשבחה של יינות העולם החדש נוטה להיות קצר יותר, על מנת להתאים לדפוסי הצריכה המודרניים, המכתיבים שתייה של היין זמן קצר יחסית לאחר שנרכש.

והיו בחלוקה ליינות עולם "ישן" "וחדש", מיומה הראשון, גם חריקות לא מעטות. בדרום אפריקה, למשל, ייצרו יין רק החל מהמאה ה - 16, אבל רוב היינות שיוצרו בה עד לשלב מאוחר יחסית היו מופתיים ביותר. האם במדינת עולם חדש מדובר?

בספרד, מדינת עולם ישן מובהקת, ייצרו יין זמן רב בהרבה, אבל פריצת הדרך הגדולה של יינות ספרד אירעה רק במחצית השנייה של המאה ה - 20, והייתה תוצאה ישירה של אימוץ שיטות מהעולם החדש. כיום, לא מהססים ייננים באזורים כסומונטאנו או פריוראטו לייצר יינות מזנים זרים, ואפילו לשלב בינם לבין זנים מקומיים בייצור יינות גנריים. דוגמא טובה לכך הוא יין קריאנזה אדום מסומונטאנו, ה"דוקה דה אזארה" משל "וינייאס דל ורו". מדובר ביין איכותי, המיוצר מענבי טמפראניו (ספרדים, אך יובאו לסומונטאנו מאזור אחר), מוריסטל (מקומיים, וגם יודעי ח"ן היין יהפכו מן הסתם בזיכרונם חזור והפוך כדי להיזכר אם שמעו עליהם אי פעם) וקברנה סובניון (שעד לא מכבר היה נטע זר בתעשיית היין של ספרד). היין מיוצר ביקב חדשני שכל הציוד בו עשוי פלדת על-חלד, מתיישן לפחות שמונה חודשים בחביות עץ אלון אמריקני, וכ - 18 חודשים נוספים בבקבוק. על פי רוב ההגדרות הנהוגות כיום, זהו יין עולם חדש מובהק. והוא אינו יוצא דופן מבחינה זו. יינות חדשניים הגיעו עדינו ומגיעים אלינו בימים אלה גם ממוקדים אחרים, הנעוצים עמוק בלב העולם הישן.

בצרפת, זה החל עם תווית מהפכנית, תווית המזוהה לחלוטין עם אלה של יינות העולם החדש שהצמיד ז'ורז' דובף לבקבוקי הבוז'ולה שלו, ושהגדילה באחת את מכירות הבוז'ולה בעולם. במקרה הצרפתי, ההמשך כבר נגע לאופי היין עצמו, כפי שניתן להתרשם בייחוד מיינות לאנגדוק ורוסיון, ומחלק מיינות פרובאנס.

גם באיטליה מתרחשת התופעה במימדים ההולכים וגדלים. יינות חדשניים ומרגשים מיוצרים כיום בסיציליה, קלבריה, סרדניה, פריאולי, פוליה ואזורים אחרים. גם באזורי היין המובחרים של איטליה ערים היקבים למגמות הנוכחיות, ומשתדלים להשתלב בהן. יקבי באנפי שבטוסקנה, למשל, מייצרים בצד יינותיהם המסורתיים מאוד ממונטלצ'ינו (הרוסו והברונלו) גם יינות עולם חדש מובהקים. אחד מיינותיהם, שאפילו שמו, "סומוס", מושפע ישירות מאלה של יינות העולם החדש, הוא תמהיל של יינות ברונלו די מונטלצ'ינו, סירה וקברנה סובניון, שכל אחד מהם מתיישן בנפרד במשך שנה בחבית מעץ אלון צרפתי, בטרם שהם חוברים לתקופת יישון נוספת, שמשכה כפול, בבקבוק. ושוב: אם זה לא יין עולם חדש מובהק, מה כן?

ישנם גם המקרים של מי שלא השכילו ללמוד לקחים. במידה מרובה, זהו המקרה של יצרני היין בגרמניה, שהנה מדינת עולם ישן מובהקת. אין חולק בדבר, שחלקם מייצרים יינות מצוינים ממש (מקצת היינות הללו אף מיובאים לארץ) .

אך גם עובדה זו לא סייעה לתעשיית היין הגרמנית לצמצם את הנזקים שנגרמו לה לנוכח סירובה להסתגל לתמורות המהירות המתחוללות בענף היין. יצרני היין הגרמני ראו במשך שנים רבות כיצד מצטמצם שוק הייצוא שלהם באופן יחסי לזה של מתחריהם.

לעיתים מזומנות עומדת מאחורי יין חדשני המגיע מיקב השוכן במדינת עולם ישן דווקא ישות גדולה, רב לאומית, שהשפעתה משתרעת על פני עמים ויבשות. הציבור הרחב מכיר אומנם יין כזה או אחר בשם המותג שלו, אך לרוב אינו יודע מיהם בעלי היקב. אלה יכולים להיות, למשל, ברוני יין בינלאומיים כגאלו או מונדבי האמריקנים, או הארדי האוסטרלי. חברת גאלו, שבעבר שיווקה (בהצלחה) מותגים כמו "שאבלי ורוד" מבלי למצמץ, בהחלט יכולה לספק ליקב קטן שבבעלותה במקום אחר הן את התמריצים והן את הגיבוי הנחוצים כדי לסטות מהמסורות המקובלות באותו מקום.

התהליך אינו חד צדדי. גם שחקנים לא מעטים מארצות העולם הישן אינם טומנים ידם בצלחת. חברות צרפתיות רבות (במיוחד אמורים הדברים בבתי השמפניה הגדולים, שבעשורים האחרונים תפחו הן מחזורי העסקים והן חשבונות הבנקים שלהם) השקיעו בשנים האחרונות תקציבי ענק במדינות העולם החדש. ההשקעות מגוונות למדי, ופרוסות במדינות שכבר יש להן תעשיות יין מכובדות ומבוססות (כאוסטרליה), באחרות שתעשיות היין שלהן עדיין אינן מפותחות דיין (כארגנטינה) ובכאלה שאין להן כלל - אך עוד יהיו להן בעתיד - תעשיות יין (כסין).

משחקי הגומלין הללו הן ראיה נוספת לכך, שהחלוקה לעולם ישן ולעולם חדש מאבדת מהשייכות שלה מיום ליום, ולא בכדי. בסופו של דבר - ומבלי להמעיט בחשיבות המסורות, ההשקפות, התקנות והרגשות - ייצור יין ושיווקו הן פעולות מסחריות. יינות שלא יימצא להם שוק, או שיינות אחרים ידחקו את רגליהם משווקים שבהם היו קיימים בעבר, לא ישרדו. במידה מרובה, קובע הציבור הרחב אלה יינות ישרדו, ואלה יימכרו היטב.